כבר לא צריך אוהל בשביל לגור בשדרה

נכתב עבור חברת בולווארד טרה יזמות נדל"ן

בקיץ 2011 יצאו אלפים רבים של צעירים ומלאו את שדרות רוטשילד בתל אביב באוהלים בתלונה על עלות הדיור ועל חוסר האופק עבור כל מי שמבקשים לרכוש דירה, בייחוד באזור המרכז. 4 שנים לאחר מכן, נצפית תנופת בנייה משמעותית, המשנה את פני ענף הנדל”ן בגוש דן. במסגרת תנופה זו, גם אזורים פחות נחשקים עוברים “מתיחת פנים” והופכים לפנינות אטרקטיביות, עם פרויקטים בהם הדגש הוא על דירות 2.5 עד 3.5 חדרים המתאימות למשפחות צעירות ו/או למבוגרים שילדיהם עזבו את הבית ומעוניינים ליהנות מן הנוחות של המרחב האורבני.

פתאום יפה ביפו

כך, למשל, בפרויקט “יפו בשדרה”, עליו אמונות קבוצת בולווארד וקבוצת טרה נבנות בימים אלה כ- 150 דירות, שגודלן 3 ו- 4 חדרים. המחירים עומדים על כ-1.77 מיליון. למען הסר הספק, אלו אינם מחירים שכל אחד יכול להרשות לעצמו. ובכל זאת, אלו אינן דירות הפאר שבמגדלים הצצים לאחרונה כפטריות אחרי הגשם ונרכשות לעתים קרובות על ידי משקיעים מחו”ל.

בתמורה למחיר זה, מקבלים הרוכשים שורה של תשתיות ותנאים (כגון חניה תת קרקעית, מרפסת, מפרט פנימי גבוה, פיתוח סביבתי מושקע, תנאי תשלום נוחים וכד’), ששוויים מגביר עד מאוד את האטרקטיביות של הדירות, במיוחד לצעירים ולמשפחות צעירות, המעוניינים לקבוע את מגוריהם בלב גוש דן, תוך מחשבה על העתיד.

במקביל לבנייה החדשה למגורים באזור יפו, עוברת העיר שינוי שהוא לא פחות ממהפך. השקעה עצומה הוזרמה ומוזרמת עדיין לשיפור התשתיות ובמתחמי תרבות ופנאי. לאלו מצטרפים שינויים בתחבורה הציבורית וההתקדמות המואצת של הרכבת הקלה, אשר תחבר את יפו עם תל אביב יותר מאי פעם. ומה צופן העתיד? כנראה שכמו תמיד, אלו שהשכילו להקדים ולהשקיע ייהנו מן הפירות וממרב התמורה להשקעתם – לא רק מבחינת שווי הנדל”ן, אלא מבחינת מחיר לעומת תמורה.

שובם של הפארקים הפנימיים

בין גולות הכותרת של פרויקט “יפו בשדרה” – גינה פנימית ופסטורלית המשתרעת בין הבניינים. שטחו של המתחם כ- 5 דונם. המתחם עצמו סגור ולשימוש תושבי הפרויקט בלבד. מאחורי תכנון השדרה הפנימית, ניצבת התובנה כי חשוב לא פחות מן הדירה הוא הנוף הנשקף מחלונותיה והסביבה העוטפת אותה. השדרה יוצרת בועה של שקט בלב העיר, ללא כלי רכב – אידאלי לטיול ולמשחקים עם הילדים, או סתם לישיבה בשמש.

בערים צפופות רבות בעולם בכלל, ובישראל בפרט, פארקים וחללים שקטים וירוקים מסוג זה הפכו להיות בגדר חלום. יחד עם זאת, אין המדובר בקונספט חדש, כי ב”היזכרות” בפורמט המקובל באדריכלות העולמית כבר שנים רבות. ואכן, לדברי האדריכל של פרויקט “יפו בשדרה”, אילן פיבקו, החללים הפרטיים הללו הם “דבר שבאדריכלות העולמית, תמיד היה קיים – היה איזשהו שטח שהיה סמי-ציבורי ולאחריו עוברים לשטח הציבורי. זה מה שניסינו לעשות גם בפרויקט הזה”.

שובם של הפארקים והרחובות הפנימיים מסמן מגמה של שיבה לאורבניות מקיימת, המתחשבת בצורכו של הפרט במרחב אישי וירוק, גם (ובעיקר) בלב הערים. כמו כן, מהווים חללים אלה קרקע פורייה לשובה של תחושת קהילתיות, שאיכשהו הלכה לאיבוד במרוצת השנים.

“יפו בשדרה” הוא הפרויקט השני מתוך ארבעה בו קבוצת בולווארד וקבוצת טרה משתפות פעולה